אי אפשר ליצור רעות בכלים טכניים. אפילו לא בדיבורים.ודאי לא בסיסמאות.רעות משמעה לאהוב, וכידוע אי-אפשר להכריח לאהוב. הרעות היא תוצר של אווירה, של הזדהות עם המסגרת, ערכיה ופעולותיה.
מערכת שיצאה מגדרה לבצע גירוש חסר תוחלת בגוש קטיף, תוך פגיעה בוטה בציבור גדול ששותף לה, שלא תתפלא שאיבדה את הקסם היוצר את הרעות. מערכת שמחליטה ל"חנך" כל מי שיש לו אמונה שונה, לחנוק בברוטאליות כל קול החושב אחרת, שלא תתפלא שאין הזדהות עמה.
אכן, ברמת הגדוד ומטה יש רעות. כי האווירה שם שונה. חברית, אמיתית, וכנה. שם מקבלים אותך במו שאתה. ושם יש גם אידיאלים וציונות.
אבל ברמות שמעל זה, יש קריירה והתקרנפות. במקום עשייה אמיתית, יש מילים והגדרות פוסט-מודרניות, וכל החשיבה וההתחשבות, מוכפפים לשיקולים צרים של התחנפות ל"פוליטיקלי קורקט".
אכן, ה"מקצוענות" חשובה. גם אימונים וציוד למילואים. אבל כבר היו מלחמות שטנקי שרמן מיושנים ניצחו טנקים חדישים. כי הייתה "רוח",היה קונצנזוס, והייתה רעות.
וגם: היה ברור שהמטרה היא להכריע לנצח ולהביס את האוייב בפועל, ולא רק במשחקי לשון ובהגדרות מילוליות של "תודעה" ערטילאית.


מאת:  יוסי אליצור, אלון שבות