מכתב מהחזית

שלום שמי חגי אני תושב אחד הישובים הצמודים לשדרות("עוטף עזה") אני נשוי עם שני ילדים בני שנתיים וארבע.
מזה תקופה ארוכה (6 שנים) אנחנו סובלים מירי רקטות הקסאם, רציתי לשתף אתכם בתחושותיי ובחוסר האונים שלי להגן על ילדי.
מספר פעמים ביום מושמעת אזעקת "צבע אדום" ולאחריה אנחנו סופרים ומתפללים שלא ייפול עלינו הקסאם, בכל פעם שאומרים בתקשורת "רקטת קסאם נפלה בשטח פתוח אין נזק אין נפגעים" תחשבו על כך שרגע לפני הנפילה נשמעה שריקה מחרידה ולאחריה פיצוץ אדיר, ההשפעה המצטברת של הפיצוצים והאזעקות היא נוראית כאשר אחת המילים הראשונות של הילד הקטן שלי היא "צבע אדום" וכאשר ילדיי מתעוררים באמצע הלילה עם חרדות זהו מצב נוראי.
השבוע בשש בבוקר זה התפוצץ כ-40 מטר מהחלון של חדר הילדים שלי. החלון של השכנים שלי התנפץ, במזל שני הילדים הקטנים שישנו בו היו מכוסים בשמיכה.
הפחד מללכת ברחוב כאשר בכל רגע יכולה להישמע אזעקה הוא אדיר, המבט לצדדים על מנת לחפש מסתור בכל רגע נתון הוא נוראי ואולם התחושה הקשה ביותר במצב הנתון הוא התעלמותה של ממשלת ישראל מהמצב ומחוסר היכולת של צה"ל. התחושה שלי היא שהממשלה וצה"ל מוכנים לקבל את נפילת הקסאמים באזורנו ולא לבצע פעולה העלולה "לעצבן" את אחד הצדדים (ישראלי, פלסטיני, אירופאי או אמריקאי). ישנם אצלנו תושבים החושבים שצריך למחוק את בית חנון ועזה, ישנם כאלה החושבים שצריך לפתור את המצב בדיבורים והסכמים, ישנם כאלה המאמינים במיגון ואמצעים טכנולוגים (נאוטילוס וכו...). לידיעת כל אלה שחושבים כל הזמן כי "מגיע לנו" בגלל שרצינו את ההתנתקות- לידיעתכם ההתנתקות היתה לפני שנה. קסאמים נופלים אצלנו בחצר כבר שש שנים.
אותי באופן אישי לא מעניינת הדרך לפיתרון, אותי אף אחד לא בחר לעמוד בראש הממשלה, להיות שר הביטחון או הרמטכ"ל, אותי רק מעניין שממשלת ישראל ושלוחותיה ידאגו לשקט לי ולמשפחתי.
אתם לא מבינים כמה אנחנו קרובים אל המרכז השבע. 60 דקות נסיעה. בישוב שלי ובישובים מסביבי מתגוררים האנשים הטובים של המדינה הזו. קמים בבוקר נוסעים לעבודה. רבים מאיתנו עובדים בכלל במרכז הארץ ובסוף היום שבים הביתה, לנגב הצפוני.
האזור שלנו מיושב משנות ה-40 של המאה הקודמת ומעולם לא עלה בדעתו של מישהו לפנות את האזור.
נמאס לי לשבת בשקט ולא לעשות כלום, נמאס לי מחוסר ההתייחסות של ממשלת ישראל, נמאס לי מחוסר האונים של צה"ל, נמאס לי לחכות לראות מה תגיד הסטטיסטיקה הפעם, נמאס לי שהתקשורת והממשלה מתעניינות בנו רק במקרה שהסטטיסטיקה נגדנו.
למה צריך לחכות כל פעם להרוגים, למה צריך לחכות שייפול טיל לתוך גן ילדים ורק אז למצוא פתרון.
אני גם לא מבקש טובות והטבות מאף אחד, לא מנדבנים ולא מתרומות, אלא את מה שהמדינה חייבת לתת לי בדין- ביטחון ושקט.
ביום שלישי הקרוב, 21/11/06, בשעה 15:00, אני מתכוון להפגין בגשר השלום ליד מגדלי עזריאלי בתל אביב.
אין לי את היכולת, הזמן והמשאבים לארגן הפגנה ולכן אני יכול רק להזמין את כל מי שיכול לבוא להפגין איתי.
אני מתנצל מראש בפני כל אלה שיעוכבו בדרכם אבל זאת הדרך היחידה שלנו לזעוק על מנת שהמדינה תתחיל לדאוג לנו.

זו כתובתי- לתגובות, לנאצות, להזדהות ועוד:
Hagai@dhvmed.com
050-8388962
חגי